כב' ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב (כב' השופט ת. שלם) קיבל את בקשת לקוח משרדנו לסילוק תביעה רכושית שהוגשה כשלושה חודשים לאחר שהוגשה תביעת גירושין כרוכה ואף ניתנה החלטת בית הדין הרבני כי מסורה לו הסמכות לדון על פי חוק יחסי ממון. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא התקיים "טעם מיוחד" מכוח החריג שבהלכת פלמן. בהתאמה הסמכות לדון בנושא נתונה לבית הדין הרבני, תוך חיוב האישה בהוצאות לטובת הבעל.

 בפסק-דין זה נדונה והתקבלה בקשה המבקש (הנתבע) לסילוק על הסף של תביעה רכושית שהגישה המשיבה (התובעת), נוכח העדר סמכות עניינית לבית המשפט.  המבקש (לקוח המשרד) הקדים והגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני, שם התקבלה בקשתו לקביעת סמכות בית הדין, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, כאשר המשיבה עמדה על הכרעה בטענה שהתקיים "טעם מיוחד" על פי הלכת פלמן.

עיקרי ההחלטה:

1. כיבוד ערכאות:

○        לפי הלכת פלמן, כאשר ערכאה אחת (בית הדין הרבני) קובעת שלה הסמכות לדון בענייני רכוש, על הערכאה השנייה (בית המשפט) לכבד את ההכרעה ולהימנע מלדון בתביעה זו, אלא אם כן קיימת עילה מיוחדת לכך.

2. "טעם מיוחד" :

○        בית המשפט בחן האם קיימת עילה מיוחדת שתצדיק את התערבותו, חרף ההכרעה המוקדמת של בית הדין הרבני. נמצא שאין עילה כזו במקרה הנוכחי.

○        לא נמצא שההחלטה של בית הדין הרבני לוקה בחוסר חוקיות או פגם חמור. כמו כן, לא הייתה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וההחלטה לא ניתנה ללא שהצדדים טוענים את מלוא טיעוניהם.

3. אמות המידה להכרעה:

○        ההחלטה של בית הדין הרבני ניתנה לאחר שיקול דעת מספק, כולל דיון ושמיעת טיעוני  המשיבה. נקבע כי ההחלטה הייתה מנומקת וכי בית הדין הרבני נקט בפעולה נאותה, כולל קביעה שימונה מומחה לבחינת טענות הצדדים לעניין היקף הנכסים המשותפים.