התא המשפחתי המוכר לנו עבר ועודנו עובר שינוי דרמטי ומהפכני במאה ה-21.
לצד המשפחה המסורתית המוכרת לנו, נוצרו בשנים האחרונות תאים משפחתיים חדשים, וכחלק מהשינויים הרבים, נוצר מנגנון משפטי המאפשר גם הולדה של ילד/ה שאחד מהוריו/ה לא היה בין החיים בזמן הפקת תאי הרבייה, ההפריה או ראשית ההיריון.
המאבק לשימור הזרע והביצית הוא חלק מהמהפכה של המשפחה החדשה, ומעורר שאלות ודילמות מוסריות, אתיות וחברתיות רבות.
עבודת סמינריון זו עוסקת בהתפתחות המושג "צוואה ביולוגית" וכן כיצד יש להתייחס לרצון המת בנוגע לשימוש בזרעו לאחר מותו.
מחברת הסמינריון ערכה השוואה בין ההורות הביולוגית לבין ההורות המשפטית בישראל ובעולם, תוך התייחסות לדיון אתי ומשפטי כאחד אודות כבוד המת, טובת הילד/ה העתיד לבוא לעולם, שימוש בזרע או בביצית של נפטר או נפטרת וכיוצא בזה.
מהו מעמדה של בת הזוג האלמנה? מהן ההנחיות לשימוש בזרעו של הנפטר? מהן הדילמות אשר בת הזוג צריכה להתמודד איתן מול המערכת המשפטית? מהו מעמד ההורים של הנפטר? ומהם השיקולים התומכים בשימוש בזרע הנפטר בידי בת הזוג החלים גם לגבי ההורים?
עורכת דין משנת 2003 בעלת תואר ראשון ושני במשפטים ומגשרת בתחום המשפחה. עו"ד ברנדט התמחתה בבית משפט השלום ברמלה ועבדה כעורכת דין במשרד שוגול, קצף ארליך ושות' שהתמזג לתוך משרד עו"ד פירון ושות'. כיום, עו"ד ברנדט בעלת משרד עצמאי ועוסקת בעיקר בגישור משפחה.