עדכוני פסיקה

דצמבר 2019

זמני השהות, פתיחת חזית ושאלת כשרותו של הורה

עמ"ש 63850-05-18 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 21.11.19 מפי כב' ההרכב סגן הנשיא י. שנלר, השופט ק. ורדי, השופטת ע. רביד)

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר הרחיב את זמני השהות של ילדי הצדדים אצל אביהם, המשיב.
בשל אבחונו של האב כסובל מהפרעה ביפולרית, קבע בית המשפט כי האב יוסיף להיות במעקב פסיכיאטרי, וכי יגיש האב אישור על קיום המעקב הפסיכיאטרי ונטילת התרופות באופן שוטף. בית המשפט מציין כי כל הגורמים המקצועיים, קבעו שמדובר באב אוהב, בעל מסוגלות הורית תקינה ואין מניעה שהילדים ילונו אצלו במסגרת הסדרי השהייה.
האם התנגדה להרחבת זמני השהות, בהעלותה את אותן טענות לגבי מצבו הנפשי של האב והסכנה הנשקפת ממנו לילדים. נקבע כי האם לא הצביעה על שינוי נסיבות המצדיק צמצום זמני השהות, ובעת שהעו"ס שללה את טענות האם כאילו הילדים מפגינים סימני מצוקה בעקבות הרחבת זמני השהות.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק כי תביעה לשינוי המצב השורר, ובמיוחד פתיחת החזית בשנית בשאלת כשירותו של האב, נצרכת לשינוי נסיבות מהותי ומוכח. מעת שמצליח הורה לתפקד כהורה מטיב, זכאים הוא וילדיו לזמני השהות המתאימים ככל הורה, תוך פיקוח ראוי. טובת הילדים דורשת כי האם תשלים עם הסדרי השהות כפי שנקבעו, לאחר שהסכימה והשלימה עם הרחבה קודמת של הסדרי השהות, כך שהשינוי הנוסף היה שינוי מינורי יחסית.

צוואה משותפת או צוואה הדדית או כלום?

ת"ע 54370-06-17 ש. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (ניתן ביום 23.10.19 מפי כב' השופטת א. אילוטוביץ' סגל)

בני הזוג המנוחים ערכו ב- 1994 (טרם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 12 לחוק הירושה) "מסמך" בכתב ידו של המנוח אשר כותרתו "הסכם שותפות". בתחתית המסמך מופיעות החתימות של המנוח והמנוחה. המסמך נכתב בלשון רבים וכולל הוראות הנוגעות לאופן בו יחולק עיזבונם של המנוח והמנוחה לאחר פטירתם. בנותיה של המנוחה הגישו תובענה למתן צו לקיום מסמך זה כצוואה, ומנגד, הוגשו התנגדות ותובענה לצו ירושה ע"י בנותיו של המנוח מנישואיו הראשוניים. השאלות להכרעה: האם המדובר בצוואה הדדית או צוואה משותפת? האם המסמך הוא בכלל צוואתו של המנוח בלבד או שמא אין מדובר בצוואה אלא המדובר בהסכם המכיל הוראות לאחר פטירה? והאם הדבר אפשרי לנוכח הוראות לשון סעיף 8 לחוק הירושה. המנוחים קבעו במסגרת המסמך, כי הוראותיו תיכנסנה לתוקף עם מותו של אחד מהם או במות שניהם יחדיו. ואולם – המסמך שותק בכל הנוגע לאופן בו יחולק העיזבון על ידי בן הזוג שיוותר בחיים. כב' ביהמ"ש קבע כי הבחנה זו מחדדת את היעדר התלות והיעדר הקשר בין הוראותיו של המנוח במסמך לבין הוראותיה של המנוחה במסמך ומצביעה על כך שלו היה מדובר בצוואה, אזי היא הייתה מתאימה יותר להיות צוואה משותפת אך לבטח שאינה עונה על קריטריונים של צוואה הדדית. עוד נקבע כי מסמך בו נכתבה צוואתם של שניים בכתב ידו של אחד מהם בלבד, יהא כשר כצוואה רק לגבי אותו מצווה אשר כתב אותה בכתב ידו. כאשר עסקינן בצוואה הדדית – לא ניתן להגמיש את דיני הצורה הקבועים בחוק הירושה. מכאן, שאין המדובר בצוואה משותפת או צוואה הדדית שנערכה על יד המנוחים. ואולם, ביהמ"ש קובע כי אין להכיר במסמך אף כצוואת המנוח בלבד: כותרת המסמך היא הסכם שותפות.

בכל חומר העדויות והראיות שהובא לא נמצאה ולו ראיה ישירה אחת, המלמדת כי המנוחים אכן התכוונו לערוך צוואה משותפת. במקרה בו נפלו פגמים בביצוע הוראות החוק, ובמיוחד שכמדובר במסמך שאין נוקטים בו לשון ציווי ומבוקש לרפא את הפגם על פי הוראות סעיף 25 לחוק, הרי שעצם הפגם מעורר את הצורך לבחון האם הייתה קיימת אותה גמירות דעת הנדרשת לקיומו של המסמך כצוואה. בהמשך לכך ביהמ"ש קובע כי יש לראות במסמך הסכם בדבר ירושה עתידית אשר דינו להתבטל מכוח סעיף 8(א) לחוק הירושה.

לפיכך תובענת המבקשות לקיום המסמך כצוואת המנוח נדחית, וניתן בזה צו ירושה אחר המנוח בהתאם לתובענת המתנגדות. המבקשות חויבו בהוצאות בסך כולל של 80,000 ₪ מתוכם 70,000 ₪ למתנגדות ו-10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה

פגיעה בפרטיות - מה דינה של ראיה שהושגה מתוך מכשיר הסלולארי של המבקשת וללא הסכמתה?

תלה"מ 31358-11-18 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 10.11.19 מפי כב' השופט י. שקד)

הצדדים התגרשו בשנת 2016. באותה שנה, נדחתה תביעת הוריו של האיש לפיה על בני הזוג להשיב להם הלוואה שנתנו לבני הזוג לרכישת דירתם תוך שציינו כי האישה הצהירה בפניהם לפני הקנייה ואף לאחר פרוץ הסכסוך ״שלא תיקח שקל מכספי הדירה״. במועד המאוחר לכך, אישר ביהמ"ש הסכם גירושין בין בני הזוג ונתן לו תוקף של פסק דין בו נרשם, בין היתר, כי פסה"ד בתביעת ההורים יישאר על כנו, כי ההורים לא יערערו עליו והאיש לא יטען עוד בעניין זה. כשנתיים לאחר מכן, הגיש האיש תביעה לביטול הסכם הגירושין (התיק שבנדון). בין היתר, טוען האיש כי הגיעה לידיו ראיה חדשה מתוך מכשיר הסלולארי של האישה המוכיחה שהאישה העידה שקר בביהמ"ש ועל כן יש להורות על ביטול הסכם הגירושין. ביהמ"ש לענייני משפחה פסל את הראיה וקבע כי בהתאם לס' 2 לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות היא שימוש בתוכן חומר בעל ערך אישי ללא רשות מאת בעליו, כך גם השימוש ללא רשות בשיחת טלפון בה נותן הדובר חופש לדעותיו ולסודותיו. עוד נקבע כי בהתאם לפסיקה, גניבת טלפון סלולרי מהווה גם חדירה למתחם פרטי ביותר של האדם ופגישה בפרטיות. ובנוסף, ברור כי שיחת הטלפון בין האישה לבין אחותה היא חלק מכתביה ו/או רשומותיה של האישה ושל אחותה, ועל כן חלה פגיעה בפרטיות ובצנעת הפרט. מלבד זאת, הפגיעה שנעשתה לא נעשתה בתום לב או לשם הגנה על עניין אישי של הפוגע.

באיזון בין השיקולים שיש לקחתם בחשבון ובעיקרם חומרת ההפרה וערכו הראייתי של החומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות, ביהמ"ש סבור הכי הכף נוטה באופן ברור לפסילת הראיה.

סכסוך בין אחים – עסקאות מתנה ותביעה להשבת כספית

תמ"ש 35666-09-13, תמ"ש 11273-05-14 (ניתן ביום 8.9.19 מפי כב' השופטת ו. שביט פינקלשטיין)

שתי תביעות שהגישו ארבעה אחים כנגד אחיהם – הנתבע. האחת תביעה לביטול עסקאות מתנה שערכה אמם המנוחה של הצדדים בהיותה כבת 80, להעברת זכויות בשתי דירות לידי הנתבע (אחת מהן דירת מגוריה). השנייה, תביעה להשבת כספים בסך 800,000 ₪ אשר לטענת התובעים גזל הנתבע שלא כדין מכספי המסעדה ומחשבון הבנק של המנוחה בעודה בחיים. ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה לביטול עסקאות המתנה ודחה את התביעה הכספית. התביעה לביטול עסקאות המתנה: נקבע כי ממכלול הנסיבות והראיות עולים ספקות רבים וממשיים אודות גמירות הדעת הנדרשת של המנוחה להעברת הדירות במתנה לנתבע, בייחוד כאשר מדובר בהענקת נכסים בעלי שווי רב, כאשר אחת הדירות היא דירת מגוריה. יתרה מכן, הנתבע לא הביא אף עדות תומכת בטענה כי כוונתה של האם הייתה להעביר לו במתנה את שתי דירותיה ולכוונה זו אין כל ביטוי חיצוני.

בהמשך לכך ביהמ"ש מגיע למסקנה כי הנתבע השפיע על המנוחה שלא כדין על מנת שתערוך את עסקאות המתנה תוך ניצול מצבה הבריאותי והפיזי הרעוע של המנוחה והיותה אישה חולה, תלותית אשר ניתנת להשפעה ולהפעלת מניפולציות רגשיות. לעומת התביעה לביטול עסקאות המתנה שהתקבלה, ביחס לתביעה להשבה כספית המצב היה שונה: למרות שהתובעים המציאו דפי חשבון בנק של המנוחה ופירטו והצביעו על משיכות כספים רבות וגבוהות מחשבון המנוחה ולמרות שההתנהלות בחשבונות הבנק תמוהה, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לצורך ביסוס תביעתם הכספית, ועל כן ביהמ"ש מורה על דחייתה.

ניכור הורי - לראות את האור

תלה"מ 49688-02-19 פ. ואח' נ' פ. (ניתן ביום 10.10.19, מפי כב' השופט א. שני)

תיק זה עניינו בקטינה כבת 14 וחצי, המסרבת לקיים קשר עם אמה, כתוצאה משילוב של רצון הנקם והזעם של האב כלפי האם עם מתן רוח גבית לקטינה, המבצעת כבר בפועל את הניכור ההורי בעצמו ומסרבת להגיע לטיפול. האמא, באמצעות האפוטרופא לדין, ביקשה בלית ברירה כי לא ייעשה דבר כדי שתתרצה הקטינה בעצמה. ביהמ"ש גרס כי הנחת קטין "לראות את האור" בעצמו היא חסרת סיכוי דרך כלל להפסקת הניכור ההורי. ככל שהזמן חולף מתקבעת אצל הקטין תחושת "ניצחון". לפיכך, הדרך בה מנהלת האם את תביעתה אינה יכולה לגרום לביהמ"ש "לעצום עיניים" נוכח אי החוקיות שבהתנהלות האב, שהוא האחראי הבלעדי על הקטינה. 

ביהמ"ש שב ומזכיר את שאמר בעבר – ניכור הורי או מתן רוח גבית לכך נתפס כהתעללות בקטין, כמעשה הסותר את טובת הקטין והוא עניין שכשלעצמו בלתי חוקי. לפיכך, ביהמ"ש מחייב את האב לקיים יחד עם הקטינה, את הפגישות הקבועות אצל המומחית שמונתה, שאם לא כן יישא בהוצאות לטובת האם בסך 7,000 ₪. ביהמ"ש הטיל על האב הוצאות בשל התנהלותו בסך 40,000 ₪, אלא אם כן ייווצר קשר של ממש בין הקטינה לבין האם תוך אותם 90 הימים, שאז יעמוד החיוב על סך 10,000 ₪ בלבד.