עדכוני פסיקה
אוגוסט 2019
פסיקה לחוד ומעשה לחוד
תלה"מ 17571-02-19 פ. נ' פ. (ניתן ביום 8.7.19 מפי כב' השופט א. שני)
ענייננו בתובע שהגיש תובענה כספית כנגד הנתבעת, רעייתו, בגובה כ- 296,000 ₪, כנובע מהפרתו של הסכם ממון אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, בשל סירוב הנתבעת לפנות את הדירה אשר יוחדה בהסכם לתובע, ובתוך שההסכם קבע פיצוי מוסכם בגובה 150$ לכל יום איחור בפינוי, אשר נקבע כי יבוצע תוך 90 ימים מיום מתן הודעה. כמו כן, נדחתה תביעת הנתבעת לביטול הסכם הממון, ואף התקבלה, כנובע מן ההסכם, תביעת התובע לפינוי הנתבעת מן הדירה. פסיקה לחוד ומעשה לחוד, שכן ועד ליום הגשת התביעה מסרבת הנתבעת לפנות את הדירה, ובכך, לטענת ביהמ"ש הציבה עצמה במצב משפטי של "הכל או לא כלום". לאור טענות הנתבעת כי מימוש הסנקציה מבטל זכות יסוד של הנתבעת לפנות לערכאות ועד שבית המשפט יפסוק סילוק יד, לא מתחיל מניין תקופת הפיצוי, ביהמ"ש הבהיר כי זכות הגישה לערכאות לחוד וידיעת בעל הדין את תניות ההסכם לחוד, ומי שאינו מציית להסכם ומשליך יהבו (ונכשל) על ביטול ההסכם, נוטל הוא סיכון כי תניית הפיצוי תופעל נגדו. לטענת ביהמ"ש ממילא הסכמי ממון, סיכוי ביטולם נדיר, והאישה צריכה הייתה לקחת בחשבון כי אם תיכשל, תחויב בפיצוי.
ביהמ"ש קיבל את התביעה וחייב הנתבעת לשלם לתובע סך 295,908 ₪, ובהוצאות התובע בסך 20,000 ₪.
רכבת הרים ושמה משמורת
תלה"מ 26546-11-18 האם נ' האב (ניתן ביום 9.6.19 מפי כב' סגנית הנשיאה השופטת ר. מקייס)
הצדדים התגרשו בשנת 2009 ולהם 4 בנים משותפים (3 קטינים ובגיר). בתחילה, ובהתאם להסכם הגירושין, היו הבנים במשמורת האב. אולם מאז, נושא המשמורת עבר תהפוכות אין ספור. בסמוך לגירושין עברו ארבעת הילדים למשמורת האם, כעבור מס' חודשים 3 בנים עברו למשמורת האב, כאשר הבן הקטן נשאר במשמורת האם. לאחר 3 שנים, אישרו הצדדים הסכם לפיו הבן הצעיר יעבור גם הוא למשמורת האב, וייקבעו זמני שהות בין האם לבין ארבעת הקטינים, אך מאז ועד שנת 2018 לא התקיים בפועל כל קשר ראוי בין האם לבין ילדיה. במהלך 2018, שלושה בנים עברו שוב להתגורר בבית האם, וכעת האם הגישה תביעה למשמורת קבועה על שני בניה הקטינים. בהתאם לתסקיר העדכני של פקידת הסעד, שני ההורים הנם הורים מנכרים ושאינם טובים דיים ושפצעו ועדיין פוצעים בנפשם של ילדיהם. לפיכך המלצות שירותי הרווחה הן להפניית כל המשפחה לטיפול משפחתי/ מערכתי, ואולם האב מתנגד לכך. פקידת הסעד מסיימת את תסקירה באמירה כי שירותי הרווחה פעלו כל השנים בשם טובתם של ילדיהם ובניסיון למזער את הנזקים שהם ההורים יצרו.
במצב זה, ביהמ"ש נעתר לעתירות האם וקבע את משמורתם הקבועה של הקטינים בידי התובעת.
זכויות וחובות יחד
תמ"ש 18834-11-14 ס' נ' ס' (ניתן ביום 31.3.19 מפי כב' השופט י. אליהו)
פסה"ד עוסק בתביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר, בעיקרו בתביעה כספית בה עתר התובע להשבת כספים שקיבלה לטענתו האישה ביתר ו/או כספים שהוא הוציא בגין הנכסים המשותפים. ביהמ"ש קבע כי יש להבחין בין הוצאות ותשלומים ששילם התובע באופן אישי למחייתה ולרווחתה של הנתבעת לבין תשלומים שהוציא בגין השבחת הרכוש המשותף ו/או שמירתו. לעניין התשלומים ששולמו לנתבעת ישירות ו/או עבורה נקבע כי באלה יש להכריע בשים לב ובכפוף להכרעה בתביעה למזונות שהגישה התובעת, הקביעות העובדתיות שנקבעו במסגרתה וכן ההכרעה, וכן בעתירות ההדדיות בנושא דמי השכירות. בהמשך לכך נקבע כי התשלומים ששילם התובע עבור מחייה ומגורים של הנתבעת, בתקופה שבה לא עבדה הנתבעת כעצמאית שולמו מתוך הסכמה והבנה שיש באלה תחליף למזונות וכדי לשמור על כבודה ורמת החיים לה הורגלה הנתבעת בתקופת החיים המשותפים ויש לראות בהם תחליף למזונותיה. במובן זה, עתירת התובע להשבת סכומים אלה בדיעבד וכן עתירה לאיזון דמי השכירות עולה כדי חוסר תום לב. באשר להוצאות שהוציא התובע בקשר עם השבחת הרכוש המשותף ושמירתו הדין הוא שונה.
ביהמ"ש הבהיר אין הנתבעת יכולה לעתור אך לזכויות ברכוש המשותף ולכספים שהוא מניב תוך התעלמות מוחלטת מההוצאות שהוצאו לצורך השבחתו ושמירת ערכו. לצד הזכות בנכסים אלה חלה החבות בגין הוצאות וחובות בגין הנכסים. לפיכך מכוח היותה בעלים במשותף בנכסים, הנתבעת חויבה להשיב לתובע מחצית עלות התיקונים והשבחת הנכסים בסך של כ – 240,000 ₪.
הפרדת זכויות
תמ"ש 45105-06-16 פ. נ' ו (ניתן ביום 30.6.19 מפי כב' השופטת מ. דהן)
תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג פרודים. הצדדים, שנישאו זל"ז כדמו"י, חתמו על הסכם ממון שקיבל תוקף פס"ד, במסגרתו החריגו הצדדים את הנכסים אותם ירשה האישה מהוריה ז"ל וכן נכסים הרשומים על שם מי מהצדדים. על פי חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש, לא נצברו לתובעת זכויות משותפות כלשהן לאיזון. בכל הנוגע לנתבע, נקבע כי הצטברו לטובתו זכויות שנצברו לאחר יום הנישואין בקרנות השתלמות, קופות גמל וביטוח; זכויות פנסיוניות; וכן חושב שוויו של עסק סוכנות הביטוח, שהקים בתקופת הנישואין. הצדדים העלו טענות שונות כנגד חווה"ד.